<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת קרח</h1>
<h2>דף נט.</h2>
ויקח קרח [במדבר ט"ז]. למה נסמכה לפרשת ציצית, לפי שכשאמר משה לישראל (ט"ו ל"ח) ועשו להם ציצית, קפץ קרח ואמר לאשתו מצוה [חדשה] חידש לנו משה לעשות ציצית [של] תכלת, אמרה לו אשתו אני אעשה לך טלית כולה תכלת, ועשתה לו והביאה קרח לפני משה ואמר לו טלית זו חייבת בציצית או (לו) [לא] אמר לו חייבת, אמר לו קרח מאי טעמא והא חוט אחת פוטרת כל הטלית כולו תכלת לא כל שכן, אמר לו בית מלא ספרים חייב במזוזה או לא אמר ליה חייב, אמר לו קרח מאי טעמא והא פרשה אחת פוטרת הבית כל התורה כולה לא כל שכן, התחיל קרח לקחת עצמו לצד אחר לגנות ולשחוק ואמר לו לא נצטויתה עליה אלא בדית מלבך. אמר ר' לוי מה ראה קרח לחלוק עם משה היאך היה סבור לעמוד כנגדו, אלא דרש אני בנו של שמן שנ' בן יצהר, וכן הוא אומר (דברים ז') תירושך ויצהריך יצהר זה השמן, ובכל מקום שהשמן מעורב הוא צף ועליון על כל, ולא עוד אלא שכתוב (זכרי' ד' י"ד) ואלה בני היצהר, וכי יש בנים לשמן, אלא זה אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה, אהרן נטל הכהונה ודוד נטל המלכות, אני שאני בן שמן איני נוטל לא כהונה ולא מלכות אבא ואחלוק על משה. וזהו ויקח קרח, שלקחו לבו לדבר זה, וגם אשתו הזכירה לו ולקח עצמו בגיאות, וזהו ויקח קרח כדאיתא פרק חלק [ק"ט ע"ב] לקח לעצמו מקח רע. קרח. שנעשה קרחה בישראל. בן יצהר. שהרתיח עליו כל העולם כולו כצהרים. בן קהת. שהקהה שיני מולידיו. בן לוי. שנעשה לו לויה מן מאתים וחמשים איש בגיהנם. ודתן ואבירם. דתן על שעבר על הדת, ואבירם שהאביר (לו) [לבו] מלעשות תשובה. ואון בן פלת. שישב באנינות עד שמת, בן פלת שנעשו פלאים לו, שניצל מעדת קרח. אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו, אמרה לו אתה מה איכפת לך אם משה רב אתה תלמיד, ואם קרח כהן מה הנאה יש לך, אמר לה ומה אעשה כבר נימניתי עמהם ואיני יכול להפרש, אמרה לו אני אצילך, השקתו יין עד שהלך ושכב על מיטתו, הלכה וישבה לה על פתח ביתה וסתרה את שערה וסרקה ראשה, כשבאו לקרות און בן פלת לבא וראו אותה כך וחזרו להם. וזהו שאמר הכתוב (משלי י"ד א') חכמות נשים בנתה ביתה, זו אשתו של און בן פלת, ואיולת בידיה תהרסנו זו אשת קרח. וכן מצינו באדם הראשון שלקה על ידי אשתו וכן אחאב. מכאן אמרו [ב"מ נ"ט ע"א] ההולך אחר עצת אשתו נופל בגיהנם, והני מילי בדברי תורה, אבל במילי דעלמא אמרינן איתתך גוצא גחין ולחיש לה.
